To: Warrior's Awareness
web site

 __________________

לקבלת עדכונים שוטפים,
אני מזמין אתכם להרשם
לאתר שלנו ולהצטרף
( ללא חשש )
לרשימת התפוצה.

__________________


 __________________


__________________

מה חדש?

לרכישה בחו"ל

לרכישה בישראל
במחיר 80 ש"ח
כולל מע"מ ומשלוח

Hadaka-Jime:
The Core Technique
for Practical
Unarmed Combat
By Moshe
Feldenkrais, D.Sc,
Foreword by
Moti Nativ

_________________   

התחברות לחברים

 

 

 

חוקי המכניקה ויישומם בבודו

מאת: ד"ר אבי רביד (פיזיקה) ומוטי נתיב

  
 
הקדמה
 
אמן לחימה ובמיוחד מורה לאמנויות לחימה נמצאים בתהליך מתמיד של למידה. התהליך מתבטא בהתפתחות של שלשה מרכיבים: יכולת פיזית, ידע אינטלקטואלי והבנה שניתן לראותם כמשולש ששטחו הולך וגדל בתהליך הלמידה. ההבנה הינה הרכיב החשוב להתפתחות ולהגדלת פוטנציאל הלמידה. ההבנה מתרחשת באמצעות הקשר המתקיים בתהליך הלמידה בין שיפור יכולת התנועה (איכותה ויעילותה) המופנמת בגוף ובנפש הלוחם, ובין הרחבת הידע  התיאורטי שאותו מעבדים באמצעות הכלים המחשבתיים שנמצאים ברשותנו. המטרה העיקרית של עבודה זו הנה לתת לאמן הלחימה כלי מחשבתי (תיאורטי) נוסף – תורת הפיסיקה, באמצעותו יוכל האמן להרחיב ולבסס את הבנתו על גופו וגוף יריביו כישויות פיסיקאליות. מטרה נוספת היא לתת למורה לאמנויות הלחימה רשימת מינוחים פיסיקאליים כגון: מרכז כובד, תנע, מומנט-כוח ועוד. השימוש במינוחים אלו בשיעור יעזרו למורה להבהיר את כוונותיו ולתרום להבנה מעמיקה יותר של טכניקות הלחימה אותן הוא מלמד.
 
נבהיר כי השימוש במונח בודו (BUDO – הינו שם כולל לאסכולות הלחימה: BU = לחימה, DO = דרך), ולא בשם של תורת לחימה ספציפית, מכוון את העבודה לכל העוסקים באמנויות לחימה. יתרה מכך, לדעתנו, עקרונות אלה שימושיים גם לאמנים בתחומי תנועה אחרים שבהם מתקיים מגע בין שני גופים אנושיים.
 
עבודה זו מורכבת משלשה פרקים: בפרק הראשון אנו נציג את שלושת חוקי ניוטון. חוקים אלו עומדים בבסיס התורה הפיסיקאלית של המכניקה בה נשתמש בעבודתנו לשם ניתוח התנועה של גוף האדם. בפרק השני נתאר את הכוחות השונים אשר פועלים על גופנו, ונלווה את הצגת הכוחות בדוגמאות שונות המוכרות לנו מעולם הבודו. בפרק השלישי נרחיב לגבי שילוב של מספר כוחות ועקרונות פיסיקאליים בביצוע טכניקות לחימה. 
           
1. שלושת חוקי ניוטון
 
הקדמה
כישויות פיסיקאליות גופנו מציית לחוקי הפיסיקה בכל רגע ורגע. שלושת חוקי ניוטון עומדים בבסיס התורות המתארות התנהגות גופים בעולמנו, ולכן הבנה של חוקים אלו תשפר את הבנתנו על עצמנו כישות פיסיקאלית בחיי היום יום בכלל, ובבודו בפרט.
 
החוק הראשון של ניוטון: גוף מתמיד במצב של מנוחה או במצב של תנועה במהירות קבועה בקו ישר (תאוצה אפס) כל עוד אין שום כוח חיצוני הפועל עליו.
 
דוגמה: אדם המחליק על קרח. בדוגמה זו ההשפעה של כוח החיכוך על תנועתו של המחליק הנה מועטה. לכן בהעדר כוחות החיצוניים אשר פועלים על המחליק, גופו ישאף להתמיד במצב של מנוחה או במצב של תנועה לאורך קו ישר כפי שמנוסח בחוק הראשון של ניוטון.
 
החוק השני של ניוטון: כוח חיצוני המופעל על גוף יגרום לתזוזתו בכוון הפעלת הכוח, בתאוצה שהיא ביחס הפוך למסת הגוף וביחס ישר לגודל הכוח הפועל.
הנוסחה הפיסיקאלית המתארת חוק זה היא:
נוסחה 1. הקשר בין כוח מסה ותאוצה
 
כאשר M הנה מסת הגוף בקילוגרמים,  תאוצת הגוף ביחידות של מטר לשנייה בריבוע,  הכוח ביחידות אשר נקראות ניוטון. כדי להמחיש את גודל היחידה הזו נאמר שגוף בעל מסה של קילוגרם אחד המוחזק בידינו מפעיל עלינו כוח, בגלל כוח המשיכה, בגודל של אחד קילוגרם-כוח השווה ל- 10 ניוטון. עלינו להבדיל בין יחידות של מסה, שהיא יחידת מידה של כמות חומר, כגון: קילוגרם, גרם או טון, לבין יחידות של כוח כגון: קילוגרם-כוח או ניוטון.
 
דוגמה: כאשר נדחוף עגלת קניות ריקה מהירותה תשתנה במהירות רבה יותר מאשר עגלה עמוסה לעייפה במוצרים. תאוצת העגלה הריקה גדולה יותר כיוון שמסתה קטנה מן העגלה העמוסה.
 
החוק השלישי של ניוטון: כאשר גוף מפעיל כוח על גוף שני, מפעיל הגוף השני כוח על הראשון אשר שווה לו בגודלו והפוך בכיוונו.
 
דוגמה: אדם הנועל גלגיליות דוחף את חברו שאף הוא נועל גלגיליות. כתוצאה מכך שניהם יחלו לנוע בכיוונים מנוגדים. תזוזת שניהם ממצב המנוחה מעידה שפעל כוח על כל אחד מהם (מתוך החוק הראשון של ניוטון). ברור לנו שהדוחף הפעיל כוח על חברו, אבל גם נקודת המשען של כפות ידי הדוחף על גוף חברו הפעילה עליו כוח שווה בגודלו והפוך בכיוונו, וכך מצא את עצמו הדוחף מתחיל לנוע לאחור.
 
2. הכוחות השונים הפועלים על גופנו
 
הקדמה
תפישת מושג הכוח כפי שהוא נגזר מתוך שלושת חוקי ניוטון מתיישבת למעשה בטבעיות עם הכרתנו את העולם הסובב אותנו. אנו מפעילים כוח בכדי להזיז חפצים ממקומם או בכדי לעצור את תנועתם. משקל גופנו לוחץ על הרצפה, ובתגובה כפות רגלינו מרגישות בכוח הנגדי אותו מפעילה הרצפה. בפרק זה נדון בהרחבה בסוגים שונים של כוחות: כוח השרירים, כוח הכבידה, כוחות הנובעים משינוי תנע, וכוח החיכוך. נדון גם במשמעות של שווי משקל, ולשם כך נפתח את המושג של המומנט-כוח (Torque).
 
לכול נושא אשר נציג בפרק זה הבאנו לשם הבהרה דוגמה מתוך עולם הבודו. בדוגמה התמקדנו בהשפעת הנושא אשר הוצג על הגוף האנושי. אולם, כפי שידוע לכולנו כל טכניקת לחימה מורכבת ממספר רב של גורמים משפיעים וכוחות אשר פועלים עלינו ועל היריב. לכן יהיה זה תרגיל מעניין לקורא לחזור לאחר סיום קריאת המאמר לדוגמאות אותן הבאנו, ולהמשיך לנתח אותן באמצעות כל הכלים הפיסיקאליים המוצגים.
כוח שרירים
גופנו מורכב בערך מ- 206 עצמות. בכדי לאפשר לנו תנועה, מחוברות חלק מהעצמות זו לזו במפרקים בעלי תנועה חופשית כגון בזרוע או בכתף. את הכוח הדרוש להנעת גופנו מספקים השרירים המחוברים לעצמות. משקלם של מאות שרירי השלד תופס כ- 43% ממשקל גופנו. שרירים אלו מאפשרים לנו בזכות סידורם המופלא, להניע את גופנו לפי רצוננו. זאת באמצעות שתי פעולות פשוטות אותם יכולים השרירים לבצע: כיווץ והרפיה. ליתר דיוק - באמצעות שליטה בכוח הכיווץ של כל שריר וסידור מערכות השרירים המתוכננת לביצוע פעולות מנוגדות.
 
דוגמה: פעולת פשיטה וקיפול של האמה. השריר הדו ראשי - קיבורת הזרוע (M. biceps) אחראי לכיפוף האמה אל הזרוע ומולו ניצב השריר השלש ראשי (M. triceps) אשר מתנגד לו ואחראי על פשיטה של האמה.
 
חוזק השרירים השונים בגופנו נקבע לפי צרכי הגוף. שרירי הרגליים התומכים בכל משקל גופנו חזקים יותר משרירי הידיים אשר משמשות לפעולות עדינות יותר. לכן אם ברצוננו לבצע פעולה אשר דורשת כוח רב נעדיף את השימוש במערכות השרירים החזקות ונשלב אותן בביצוע על מנת שישאו במרב העומסים. במערכות השרירים החלשות יותר נשתמש על מנת לסייע וכן על מנת לבצע פעולות כיוון עדינות יותר. על פי עיקרון זה נמצא כי לאדם אשר משקלו גדול יותר יש ככלל כוח שרירים גדול מאשר יש לאדם בעל משקל נמוך יותר, וזאת משום ששריריו התפתחו כדי לתמוך ולהפעיל את גופו הכבד יותר.
 
דוגמה בבודו: הטלות מותן למיניהן - הרגליים נושאות בעיקר העומס (תומכות את מרכז הכובד של היריב) ואילו הידיים עוזרות בפעולות הכנה וכוון.
 
מומנט-כוח
במקרים רבים נייחס משמעות רבה לא רק לגודל הכוח הפועל על גוף כלשהו, אלא גם למיקום הנקודה אשר בה פועל הכוח החיצוני על הגוף. גודל פיסיקאלי חדש שנציג כעת מתייחס הן לכוח והן למרחק (המנוף) של הנקודה עליה פועל הכוח מהציר. גודל זה נקרא מומנט-כוח והוא שווה למכפלה של אורך המנוף מהציר בכוח המאונך אליו הפועל על הנקודה בקצהו.
 
לשם המחשה ניקח דוגמה של נדנדה, ציורים 1א, 1ב, ו- 1ג מתארים נדנדה בשלושה מצבים. במצב 1א שתי משקולות בעלות מסה של קילוגרם אחד מונחות על הנדנדה. האחת במרחק של מטר ימינה מהציר והשנייה במרחק של שני מטר משמאל לציר. המומנט-כוח אותו מפעילה המשקולת הימנית הינו 1 [מטר x קילוגרם-כוח], ואילו של המשקולת השנייה הוא של 2 [מטר x קילוגרם-כוח]. אנו רואים שהמשקולת המרוחקת יותר מפעילה מומנט-כוח גדול יותר, ולכן במקרה זה הנדנדה תרד בצד השמאלי. בציור 1ב מתואר מצב שבו שתי המשקולות במרחק שווה של 2 מטר מהציר- ולכן הנדנדה לא תנוע (אנו נאמר שהיא "בשווי משקל" מושג אשר נרחיב את הדיון בו בהמשך). בציור 1ג המשקולת הקטנה היא של חצי קילוגרם ומרחקה מן הציר הוא 2 מטר, ואילו המשקולת הנגדית משקלה קילוגרם אחד והיא מרוחקת מטר אחד מן הציר. המומנט-כוח ששתי המשקולות מפעילות שווה בגודלו והפוך במגמת פעולתו ולכן הנדנדה תישאר מאוזנת (סכום מומנט הכוח המופעל על הנדנדה שווה לאפס).
 

  
ציור 1א                          ציור 1ב                          ציור 1ג

  
 
דוגמה בבודו: בביצוע הטלות שבהן נרצה להניף יריב המונח על הרגל שלנו (אוצ'י מאטה, הראי גושי, האנה גושי), נעדיף שנקודת ההנפה תהיה קרובה ככול האפשר לציר שמיקומו במפרק הירך של הרגל העומדת. כך נצמצם את מומנט הכוח אותו מפעיל היריב על גופנו ונוכל להניפו במינימום השקעת מאמץ מצדנו.
 
כוח הכבידה
מניסיוננו אנו יודעים שכל חפץ אשר אינו מוחזק למקומו ייפול לרצפה. מתוך החוק הראשון של ניוטון אנו מסיקים שפעל כאן כוח אשר שינה את מצב המנוחה של החפץ ומשכו לכוון הרצפה - כוח הכבידה. מתוך החוק השלישי אנו מבינים שגם החפץ משך את כדור הארץ אליו באותו כוח. מאחר ומסת כדור הארץ הנה עצומה ביחס לחפצים יום יומיים נוכל להבין מתוך החוק השני של ניוטון שתאוצת כדור הארץ לכוון החפץ הנה אפסית, בעוד שאותו כוח הפעיל תאוצה משמעותית על החפץ. לכן, מלבד במקרים של גופים שמימים (כגון כוח כבידה בין כוכבים) תמיד נתייחס אל כדור הארץ כפלטפורמה נייחת.
 
גוף בעל מסה של קילוגרם אחד נמשך אל כדה"א בכוח של אחד קילוגרם-כוח או 10 ניוטון (ליתר דיוק 9.81 ניוטון אך אנו נעגל זאת לעשר). גוף בעל מסה של 10 קילוגרם נמשך אל כדה"א בכוח של 10 קילוגרם-כוח או 100 ניוטון. אנו רואים שכוח המשיכה פרופורציוני למסת הגוף. לכן מתוך החוק השני שתי המשקולות תיפולנה באותה תאוצה לכוון הרצפה, אם נזניח את השפעת האוויר על התנועה.
 
שני מושגים אשר נזדקק להם בהמשך הם- שווי משקל ומרכז כובד:
 
שווי משקל: אנו נאמר שגוף נמצא בשווי משקל כאשר סכום הכוחות עליו שווה לאפס, וסכום המומנט-כוח עליו שווה אף הוא לאפס.
 
מרכז כובד: שקלול של המומנטים בגלל כוח הכבידה בגוף כלשהו מראה שקימת נקודה אחת שאם נתמוך בה הגוף ימצא בשווי משקל. אנו נתייחס לנקודה זו כאילו כל משקל הגוף מרוכז בה ונקרא לה מרכז הכובד של הגוף. (בציורים 1ב ו- 1ג מרכז הכובד נמצא מעל לנקודת הציר של הנדנדה ולכן היא בשווי משקל)
 
דוגמה: מרכז הכובד של אדם אשר עומד עמידה טבעית "שיזן טאי" נמצא בערך בגובה הטבור ובמרכז הבטן. אם מרכז הכובד יוצא אל מחוץ לבסיס התמיכה של כפות הרגלים (לדוגמה קדימה) גופנו יוצא ממצב של שווי משקל וכוח הכבידה יגרום לנו ליפול למטה (יש לשים לב שיש כאן גם סיבוב כי המומנטים לא מתאפסים). במצב זה, כדי להיחלץ מן הנפילה נביא את אחת הרגליים קדימה וכך שוב נחזיר את מרכז הכובד שלנו לבסיס התמיכה של כפות רגלנו.
 

הכוח במשיכה אופקית לשם הוצאת מרכז הכובד קדימה (או אחורה) והחוצה מבסיס התמיכה של כפות הרגליים הינו מועט יחסית. לדוגמה נדמיין אדם במשקל של 75 קילוגרם העומד בפישוק כך שהמרחק בין השוליים החיצוניים של כפות רגליו הוא 0.6 מטר ואילו אורך של כפות רגליו הינו 0.3 מטר. לשם החשבון שנערוך כעת נניח שגופו של האדם נוקשה מאוד ואנו בודקים מה הכוח הדרוש על מנת לדחוף אותו בגובה הכתפיים (בערך 1.5 מטר מעל הרצפה) על מנת שגופו יינטה ויתחיל ליפול. נתחיל בדוגמה של דחיפה הצידה כפי שנראה בציור 2. על מנת להתגבר על המומנט-כוח שיוצר כוח הכבידה דרוש כוח של יותר מ- 15 קילוגרם-כוח אשר דוחף את האדם בגובה כתפיו. [מומנט-כוח כבידה = מומנט כוח דחיפה]

 
ציור 2 – חישוב הכוח הנדרש להפיל "בובת אדם" קשיחה באמצעות דחיפה.
מימין- סכמת כוחות ומנופים
 
לעומת זאת אם הינו מנסים להפיל את האדם קדימה או אחורה אז רוחב הבסיס הינו כאורך כף הרגל וכוח הכבידה מופעל על מרכז הכובד המרוחק כ-0.15 מטר בלבד מציר הסיבוב (האצבעות או עקבי הרגליים) לכן לדחיפה יידרש כוח של 7.5 קילוגרם-כוח בלבד. הכוון הזה לדחיפה או משיכה אופקית לשם הוצאה של יריבנו במינימום השקעת מאמץ מצידנו הינו מועדף ומופיע במספר רב של טכניקות.
 
דוגמאות בבודו: הפלה על ידי משיכה אופקית כמו בטאי אוטושי או היזה גורומה, הוצאת מרכז כובד היריב קדימה מבסיס התמיכה של כפות הרגליים, בשילוב עם חסימה של הרגל אותה מתכוון יריבנו להביא קדימה.
           
דוגמה שונה באופייה מודגמת בטכניקות של הסוטמי. בטכניקות אלה אנו נתלים על היריב ומחברים למעשה את משקל גופנו לזה של יריבנו. אם עשינו זאת כאשר גופו מוטה קדימה - אך נתמך עדיין על ידי בסיס כפות הרגליים אזי צרוף משקלנו בקדמת גופו ייצר מרכז כובד חדש משותף לגופי ולגוף היריב - מחוץ לבסיס התמיכה. כך בצורה מהירה מאוד נוכל להוציא את יריבנו ממצב של שווי משקל. כמובן שבטכניקה זו גם אנו נופלים אך היזמה וההפתעה עומדות לצדנו.
 
 
כוח החיכוך
השפעתו של כוח החיכוך על חיינו הנה משמעותית ומגוונת. כוח החיכוך הינו כוח אשר פועל בין שני גופים במשטח המגע בינם וכיוונו תמיד יהיה מקביל למשטח זה. גודל הכוח תלוי באופי החומרים באזור המגע (למשל גומי ועץ לעומת פלדה וקרח). הכוח גם תלוי בכוח שבו נלחצים הגופים זה אל זה. כאשר דנים בחיכוך נהוג לבצע חלוקה לשני מקרים: כוח חיכוך סטאטי וכוח חיכוך דינאמי. ציור 3 ממחיש את ההבחנה הזו. בציור 3 אנו מושכים קופסה כבדה, אך הכוח אותו אנו מפעילים אינו מספיק לשם הזזת הקופסה ממקומה. מתוך החוק הראשון של ניוטון אנו מבינים שלמרות שהפעלנו כוח הופעל מולו כוח מנוגד במגמתו כך שסך כול הכוחות על הקופסה הינו אפס והקופסה נשארה במקומה. הכוח המנוגד אשר הופעל הינו כוח החיכוך הסטאטי. מניסיוננו אנו יודעים שאם נגביר את הכוח בו אנו מושכים נגיע למצב שבו פתאום תתחיל תזוזה. גודל הכוח הדרוש להתחלת התזוזה הינו מכפלה של הכוח אותו מפעילה הקופסה (בגלל משקלה) על הרצפה במקדם החיכוך הסטאטי של משטח המגע. כאשר הקופסה נמצאת כבר בתנועה אנו יודעים שקל יותר להמשיך ולמשוך וזאת משום שמקדם החיכוך בתנועה (הדינאמי) קטן יותר ממקדם החיכוך הסטאטי.
 

ציור 3 – כוח החיכוך בין הרצפה והקופסא מנוגד לכוח השואף להזיז את הקופסא
 
על מנת להקטין את כוח החיכוך אפשר או להקטין את מקדם החיכוך - למשל על ידי שפיכת שמן על משטח המגע, או על ידי הקטנת הכוח הדוחף את המשטחים זה אל זה. למשל כאשר נרצה להזיז בגרירה כורסה ממקומה נבקש מהאדם אשר יושב עליה לקום לרגע , על ידי כך הכוח אשר מפעילות רגלי הכורסה על הרצפה יקטן ויקל עלינו להעתיק את הכורסה ממקומה.
 
דוגמאות בבודו: בטכניקות של אוצ'י גארי או של קוצ'י גארי אנו מפילים את היריב על ידי משיכת רגלו ממקומה וכך מערערים את שווי משקלו. כדי למשוך כף רגל שעומדת יציבה על הרצפה דרוש כוח גדול וזאת משום שכוח בגודל של מחצית ממשקל היריב לוחץ את הרגל אל הרצפה. לכן נבצע את הטכניקה בזמן שבו כף הרגל של היריב אינה צמודה למזרון. למשל, דוחפים את יריבנו לאחור, על מנת לשמור על שווי משקלו הוא יאלץ להזיז את אחת מרגליו ואז בטרם יניח עליה את מלוא העומס נבצע את הטכניקה תוך השקעת מאמץ מינימאלי מצדנו.
 
דוגמה לשימוש בכוח החיכוך מופיעה באוסוטו גארי העתיק (קוקשין דן ריו). בטכניקה זו אנו מאלצים את היריב להעביר את כובד משקלו לרגל אחת ואז בועטים בברך של הרגל הזו ושוברים אותה. הפעם העובדה שמשקלו של יריבנו נשען על רגל זו מגבירה את כוח החיכוך ולכן כף רגלו תישאר מקובעת במקומה וכל עוצמת הבעיטה שלנו תתמקד בברך היריב.
 
 
תנע והשפעת כוחות על שינויו
בכדי לטפל בגופים בתנועה עלינו להגדיר גודל חדש - תנע. גודל התנע מוגדר כמכפלה של מסת הגוף במהירותו. הכיוון של תנועת הגוף חשוב אף הוא ונגדיר את כוון התנע לפיו. אם נעיין בחוק הראשון של ניוטון נראה שלמעשה ניטען בו שגוף שומר על התנע שלו אם לא פועל עליו כוח חיצוני. זאת אומרת המכפלה , שהיא התנע של הגוף, שומרת על גודלה וכוונה (M-מסה, -מהירות). אם נכליל זאת נקבל את חוק שימור התנע שטוען כדלקמן: סך כול התנע של גופים לאחר התנגשות שווה לסך כול התנע שלהם לפני ההתנגשות, זאת בתנאי שהכוחות היחידים שפעלו היו אלו שהפעילו הגופים זה על זה.
 
דוגמה: גוש פלסטלינה שמשקלו קילוגרם אחד מחליק על קרח במהירות של 10 מטר לשניה ומתנגש בגוש שני שמשקלו 9 קילוגרם הנמצא במנוחה, שני הגופים נדבקים זה לזה וממשיכים בתנועה ביחד - מהי מהירותם המשותפת?
 
סכום התנע של שני הגופים לפני ההתנגשות הינו 10 קילוגרם x מטר לשניה (9x0+1x10), לכן מתוך חוק שימור התנע הגוש המשותף שמשקלו 10 קילוגרם ינוע במהירות של מטר אחד לשניה. אם ברצוננו שהגוש המשותף ינוע מהר יותר עלינו או לזרוק את הגוש הקטן מהר יותר או לחילופין להגדיל את מסתו. אנו גם שמים לב ששינוי המהירות המשמעותי עקב ההתנגשות התחולל במהירות הגוף הקל יותר.
 
מן החוק השני של ניוטון אנו יודעים שעל מנת לשנות מהירות של גוף כלשהו עלינו להפעיל כוח. מתוך העובדה ששני גושי הפלסטלינה מן הדוגמה הקודמת שינו את מהירותם ההתחלתית מעידה שהם הפעילו כוח זה על זה. קצב שינוי מהירות גוף (תאוצה) תלוי במסה ובגודל הכוח הפועל עליו. גורם נוסף שנדון בו כעת הינו הזמן שבו מופעל הכוח על הגוף והשפעתו על שינוי התנע של הגוף. הפעם אנו מאפשרים הפעלת כוח חיצוני על גוף ולכן התנע שלו ישתנה. כוח חיצוני אשר פועל על גוף יגרום לשינוי התנע של הגוף בגודל אשר שווה למכפלה של גודל הכוח בזמן אשר הוא פעל על הגוף (המכפלה הזו נקראת "מיתקף"). הנוסחה הבאה מתארת זאת כאשר V2 זו מהירות הגוף לאחר הפעלת הכוח, V1 זו המהירות ההתחלתית של הגוף, F הינו הכוח הפועל על הגוף ו t הינו משך הזמן אשר בו פעל הכוח על הגוף.
נוסחה 2. הקשר בין כוח וזמן הפעולה שלו על שינוי התנע הכולל של הגוף
אגף ימין בנוסחה מתאר את השינוי בתנע של הגוף. מן האגף השמאלי אנו רואים שעבור יצירת אותו שינוי בתנע, אם ברצוננו להפעיל פחות כוח, נדרש מאתנו להפעיל את הכוח הקטן יותר למשך זמן ארוך יותר (t גדל).
 
דוגמה: כאשר אנו נוחתים לאחר קפיצה מגובה אנו מקפידים לפגוע ברצפה כאשר בירכנו כפופות. כיפוף הברכיים מאפשר לנו לבלום את התנע שצבר גופנו בעת הנפילה לאורך דרך ארוכה ונותן לנו יותר זמן של בלימת הנפילה. בעקבות זאת הכוח אשר רגלינו מפעילות כדי לבלום את הגוף קטן יותר וגופנו לא ניזוק עקב הבלימה. המזרונים אשר מכסים את הרצפה בדוז'ו משמשים אף הם להארכת דרך הבלימה ומצמצמים את כוחות הבלימה הפועלים על גופנו. למזרון תפקיד נוסף והוא חלוקת העומסים על שטח גוף גדול יותר ובכך הוא מקטין עוד יותר את סכנת התרכזות כוחות על אזור קטן (למשל עצמות האגן אשר בולטות מעט).
דוגמאות בבודו: כאשר אנו מכים באגרוף אנו משתמשים בתנועת הגוף כולו ולא מסתפקים רק בשליחת היד קדימה.
תנועת הגוף מביאה לכך שהאגרוף ניזרק קדימה מפלטפורמה שכבר נעה קדימה לכן מהירות האגרוף מצטרפת למהירות הגוף. כך אנו מצליחים לשלח את האגרוף במהירות רבה יותר (  Vגדל ) ולכן התנע גדל אף הוא. למשל בעת ביצוע אגרוף ימני תנועת הגוף תתבטא בסיבוב האגן שמאלה אשר משלחת את כתף ימין קדימה. גם צעד ברגל ימין לפנים יגרום להפניית האגן והגוף שמאלה.
סיבה נוספת לחיבור הגוף לתנועה היא שיותר מסה נמצאת בתנועה קדימה. סיבוב האגן שמאלה זורק את הצד הימני של פלג הגוף העליון קדימה (נושא זה קשור גם לתנע זוויתי בגלל התנועה הסיבובית, נושא שלא נדון בו במאמר זה) וכך אנו מגדילים את המסה (M) הנעה לעבר המטרה. השילוב של הגדלת המסה והגדלת המהירות מביא לכך שהתנע הכולל גדל באופן משמעותי ועוצמת פגיעת האגרוף במטרה גדלה אף היא.
 
נביא כעת דוגמה (J. D. Walker) לחישוב הכוח אתו מפעיל אגרוף בעת פגיעה במטרה קשה כמו למשל בעת ניסיון של שבירת לוח בטון באמצעות מכת אגרוף לפנים (סיקן זוקי). מדידות של זמן ההאטה של האגרוף בעת הפגיעה העלו שזמן זה עבור מטרה קשה הינו בערך כמאית שניה. מדידות של שיא מהירות האגרוף הראו תוצאות שבין 5.7 ל- 9.8 מטר לשניה. אנו ניקח מהירות פגיעה ממוצעת של 7 מטר לשניה אך המסה שנתייחס אליה היא של הזרוע כ- 7 קילוגרם (הערכה גסה של מסה אפקטיבית אשר נעה קדימה ונבלמת בפגיעה). חישוב הכוח בפגיעה (F=MV/t) מראה שמופעל כוח של 4900 ניוטון. לשם המחשה כוח זה הינו כאילו העמדנו על הלוח 490 קילוגרם למשך מאית שניה. חצי מהכוח הזה מספיק כדי לשבור לוח בטון סטנדרטי להדגמות (S. R. Wilk).
 
 
3. שילוב של מספר כוחות ועקרונות פיסיקאלים בביצוע טכניקות לחימה
 
הפרק הקודם עסק בהגדרת הכוחות ובדוגמאות המבהירות את השימוש בהם בעת ביצוע טכניקות לחימה. כדי לפשט התייחסנו בכל אחת מהדוגמאות הקודמות אך ורק לאחד מן הכוחות. בפועל, וזו החכמה של אמן הלחימה, בעת ביצוע של טכניקה נעשה שימוש במספר כוחות. הפעלת הכוחות יכולה להתבצע בתזמון מורכב. נציג מספר דוגמאות אופייניות לבוג'ין-קאן.
 
שילוב של הגברת התנע של המכה והוצאה משווי משקל: במצב שהיריב אוחז בדש ימין בידו השמאלית ומנסה להכות בידו הימנית נצעד ב- 45 מעלות לאחור ונמשוך את היריב אחרינו, בו זמנית נתקיף באורה שוטו את רקתו השמאלית של היריב. עצמת המכה הנה תוצאה של התנע שנוצר מהתנגשות של שני גופים הנעים האחד אל עבר השני - במקרה זה התנועה הנגדית של היד המכה והרקה המותקפת. בנוסף מופעל כאן עיקרון ההוצאה משיווי משקל שמגדיל את האפקטיביות של המכה כי היא מתבצעת בעת שהיריב אינו שולט על יציבותו.
 
בטקטיקה זו, שמנצלת את התנועה הנגדית כדי להגביר את עוצמת המכה, נעשה שימוש במקרים בהם היריב מתקיף תוך תנועה מהירה אלינו. למשל, כאשר היריב תוקף בדקירת סכין. אנו נסיט את היד התוקפת ו"נניח" יד מאוגרפת מולו וככל שמהירותו גבוהה תגדל עוצמת המכה שהוא יספוג.
 
הפעלת מנוף-כוח לביצוע בריח על המרפק: לאחר לכידת יד היריב כשהיא ישרה נניח את מרפקו על הכתף שלנו שמהווה ציר. במצב זה נמשוך את כף היד כלפי מטה. משקל גופו של היריב בקצה השני יגרום ללחץ גדול על המרפק. גם בטכניקה זו נפעיל את עקרון ההוצאה משיווי משקל לפני הפעלת הבריח.
שילוב מעניין של כוחות נראה בטכניקה טה-מקורה. כאן נפעיל מנוף-כוח ליצירת בריח על המרפק/כתף ולהוצאת היריב משיווי משקל, לפעולה זו נשלב חסימת רגל וסוטמי כדי להטיח את היריב אל הרצפה.
 
שימוש בכוח הכבידה: כאשר מפילים יריב לרצפה נשאר צמודים אליו וניפול עליו. כאן יופעל על היריב, עם הטחתו לרצפה, כוח גדול יותר בעקבות הגדלת המסה הפוגעת ברצפה (סכום המסה של שנינו).
 
שימוש ב"אי חיכוך": נבצע טכניקה של קוצ'י-גארי או האשי-באראי כאשר אנו מנצלים צעד לפנים של היריב. במצב זה, כאשר גופו ומוחו ערוכים לדרוך, אנו גורפים מתחתיו את כף הרגל. כדי להגביר את עוצמת נפילתו אנו מנווטים בעזרת ידינו את המשך תנועתו כך שרוב משקלו יועבר אל הרגל שאנו גורפים. 
 
דוגמא אחרת לרעיון ביטול או הקטנת כוח החיכוך הוא טאטוא הרגל לאחר נעילת היד בבריח מסוג אוני-קודאקי. בריחים כאלה גורמים ליריב להרים את גופו כדי למנוע את הכאב ואת פריקת הכתף. במצב זה נגרוף את רגלו. כמובן שכתוצאה מהשילוב של בריח וגריפת הרגל הטכניקה הופכת לאכזרית ומסוכנת יותר.
 
ניתוח מצבים:
הוספנו בנספח תמונות של מספר מצבים וניתוחם על העקרונות שהצגנו בעבודה. נמליץ שהקוראים יתרגלו ניתוח של טכניקות/ מצבים רלבטיים עבורם.
 
 
סיכום
התמקדנו בהצגת הכוחות הפיזיקאליים והשפעתן על טכניקות לחימה. בדוגמאות השונות ראינו שהכרת הכוחות ואופן שילובם במרקם המורכב של טאי סאבאקי (תנועת הגוף), דאקן ג'וטסו (הגנה והתקפה באמצעות מכות יד ובעיטות מגוונות), ג'וטאי- ג'וטסו (הטלות, חניקות, בריחים, ריתוקים) תורמת להבהרת הטכניקה. כמו כן ראינו שניתן להגדיר את הסדר בו נפעיל ונשתמש בכוחות על פי עקרונות הפיסיקה. עם זאת, יש לזכור כי אפקטיביות הטכניקה נקבעת על פי שני מרכיבים עיקריים: דיוק ותזמון. התזמון, נוגע להחלטה "היכן ומתי", ולכן יש להתייחס למרכיב זה גם במובנים הקשורים לרוח הלחימה.
תהליך הלמידה ישיג את מטרתו כאשר התנועה/טכניקה תופנם בגוף הלוחם. נזכיר את המשולש הגדל, כי הלמידה הינה תהליך בלתי נפסק וכל התקדמות בידע, יכולת והבנה תניח תשתית ללמידה ושיפור נוסף.
 
  
 מקורות
1. Ernest W. April; A Wiley medical publication; (1992) “Anatomy”
2.J.D. Walker, Am J Phys 43, 845 (1975): "Karate strikes"
3. S. R. Wilk, R. E. McNair, and M. S. Feld
    "American Journal of Physics;(1983); "The physics of karate
4. Moshe Feldenkrais, Publisher: Warne (1941),
  "JUDO – the art of defense and attack"    
-----------------
נספח:
ניתוח מצבים של טכניקות לחימה, על סמך העקרונות במאמר
 
בחלק זה אנו נציג מצבים במגע בין לוחמים המתרחשים באירוע לחימה, וננתח אותם על סמך העקרונות המופיעים במאמר. חשוב לציין שהאירוע בכללותו מורכב יותר מהמצב ומהניתוח המוצג כאן. אך נראה כי הכלים הבסיסיים המבוססים על חוקי התנועה של ניוטון יכולים לתרום משמעותית להבנתנו את המתרחש.
 
תמונה 1: אי שיווי משקל טוטלי
 
בתמונה 1, אנו רואים את הלוחם מימין במצב בו מרכז הכובד שלו (קצת מתחת לטבורו) נמצא מעבר לנקודת התמיכה של הרגליים. התמונה מציגה שלב אל-חזור באירוע לחימה שבמצב רגיל, הלוחם ישאף להתייצב ולהעביר רגל קדימה כדי ליצור נקודת תמיכה מתחת למרכז הכובד אך רגלו השמאלית חסומה ע"י רגלו השמאלית של מוטי, ורגלו הימנית מאחורי גופו של מוטי (וכרגע גם באוויר). נוסיף לזאת את העובדה שגופו נמצא בתנועה קדימה (יש לו תנע קדימה) ואין לו אפשרות לעצור תנע זה ע"י כוח מנוגד (הרגליים מאחור) או שליחת יד קדימה (כיוון שעלול להיווצר מצב בו הכוח הנדרש לעצירת הגוף ישבור את היד).
כאן לא נותרה אלא אופציה של נפילה לפנים. אך גם במצב קשה זה לוחם מיומן יוכל לבצע גלגול קדמי במקום נפילה על הפנים. המשמעות של הגלגול היא שלמרות שאין ברירה עדין גופו של הלוחם נמצא בשליטה והוא יכול לנוע קדימה. מיומנותו תוכל להחזירו ליציבות.

תמונה 2: הוצאה משווי משקל, ויצירת אופציות לכיווני הפלת היריב

בתמונה זו מופעל על הלוחם משמאל כוח אשר דוחף אותו אחורה (ובסיבוב) אל מעבר לנקודת התמיכה של הרגליים. רגלו הימנית חסומה ואינה יכולה לתקן את המצב. מוטי יצר כאן ציר סביבו יסתובב היריב (קו אדום). נקודת הציר העליונה הינה מרפק ימין של היריב (בתוספת נקודת לחץ) נקודת הציר התחתונה הינה במפגש בין הרגליים. הכוח (ומכך המומנט) לתנועה מופעל בנקודת המפגש בין הזרועות. כמו כן ידו השמאלית של הלוחם נמשכת ע"י מוטי ויוצרת מומנט אשר יניע אותו לאחור סביב הציר.
 
כאמור, האירוע מכיל רכיבים נוספים. בנוסף למומנט סביב הציר מוטי מקדים בקוזושי (הוצאה קלה משווי משקל) ע"י אילוץ פלג גופו העליון והימני של היריב לנוע מעט לאחור שמחלישה את יציבותו לפני או תוך כדי המומנט הסיבובי. כדי ליצור קוזושי מוטי מפעיל "אומוטה גיאקו" על ידו הימנית של הלוחם אשר גורם לנעילה של מפרקי היד (מניעת חופש תנועה) וכן לוחץ עם קצות האצבעות על נקודות תורפה סביב למרפק.
 
חשוב לציין שבמצב זה יש בידי מוטי את חופש הבחירה בין סיבוב סביב הציר האדום או דחיפה ישר לאחור, או לבצע שילוב של שניהם.

תמונה 3: נעילה והפעלת מנוף באמצעות מקל

בתמונה זו אנו רואים מנוף אשר מפעיל כוח על צוואר הלוחם. כאשר מדובר על מנוף עלינו לחפש ראשית את הציר סביבו הוא פועל (ציר הוא נקודה או קו סטאטיים). במקרה זה ידו הימנית של מוטי אשר לוכדת את ידו הימנית של הלוחם משמשת כציר. קצהו העליון של המקל לוחץ את צוואר היריב למטה, ואילו קצהו התחתון (שאינו מופיע בתמונה) נמשך כלפי מעלה. מאחר והצוואר הינו אזור רגיש יחסית אין צורך בכוח רב כדי לאלץ את היריב לנוע. במקרה זה הוא נע לאחור ולמטה וכך מאבד את עמידתו היציבה.
במצב זה ניתן לדמיין את שתי קצוות המקל ונקודת האחיזה במרכזו כנדנדה שהצגנו בפרק על מומנט-כוח. כמובן שלכוח המופעל כאן מצטרפים אלמנטים נוספים, למשל: הלחץ הכואב של המקל על הצוואר, הבריח על המרפק והחולשה ביציבה. האלמנטים הנוספים מאפשרים ליצור יתרון של לוחם על יריבו, למרות שמבחינה פיזית אינו עולה עליו בכוח, מהירות, משקל וכו'
גם כאן מוצג שלב אל-חזור, אך כאן שילוב הכוחות והאלמנטים הקרביים לא מאפשר ליריב אלא אופציה של כניעה.

לראש העמוד

לעמוד המאמרים הראשי

 

 

 

.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

.

 

 

 

 

לייבסיטי - בניית אתרים